השוחד בחברת חשמל- בית המשפט לא אישר לזמן עדים מחו"ל
בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן) בת"א 46448-03-13 מיום 10.10.2018 ומיום 11.10.2018, בגדרן נדחו בקשות המבקש לזימון עדים ולגביית ראיות מכוח סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק עזרה משפטית).
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
עו"ד נועם קוריס – סוגיות משפטיות ב – ישראל היום!
עו”ד נועם קוריס - על פיגועי טרור, איראן וטראמפ
רקע והשתלשלות ההליכים
המבקש, אשר שימש בעבר כדירקטור בחברת החשמל לישראל בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: חברת החשמל), הורשע בביצוע עבירות של קבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים ושיבוש מהלכי משפט, וזאת במסגרת פרשיית שוחד, בגדרה הועברו תשלומים מטעם המשיבות 3-2, הן Siemens AG וסימנס ישראל בע"מ (להלן: סימנס ישראל, ויחד: סימנס) לגורמים שונים בחברת החשמל, והמבקש ביניהם, על מנת שיסייעו לסימנס לזכות במכרז שפרסמה חברת החשמל. בעקבות זאת, הגישה חברת החשמל לבית המשפט המחוזי תביעה נגד סימנס, המבקש ונתבעים נוספים, לפיצויים בגין הנזקים אשר הסבו לה, ולהשבת סכומי הכסף אשר הועברו כשוחד במסגרת הפרשייה האמורה (להלן: התביעה). בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין חברת החשמל לבין סימנס, נמחקה האחרונה מכתב התביעה, ואולם, המבקש שב וצירפהּ להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, באמצעות הודעת צד ג' אשר הגיש נגדה.
בהמשך לכך, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לזמן לעדות מטעמו שתי יועצות משפטיות של חברת החשמל, ושתי יועצות משפטיות של סימנס ישראל (להלן בהתאמה: הבקשה לזימון העדוֹת והיועצות המשפטיות); וכן ביקש כי בית המשפט המחוזי יקבע, מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, כי עדויותיהם של מספר תושבי גרמניה – אשר חלקם שימשו כעובדים ונושאי משרה בסימנס בתקופה שבה התרחשה פרשיית השוחד המתוארת לעיל, וחלקם נמנים עם עובדיה של סימנס כיום (להלן: העדים הזרים) – דרושות לצורך הדיון בתביעה. זאת, על מנת שניתן יהיה להגיש ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לגביית עדותם מכוח סעיף זה בגרמניה על-ידי הרשות הרלוונטית (להלן: הבקשה לפי חוק עזרה משפטית). אציין כי בבקשתו האמורה התייחס המבקש אף להוראת סעיף 49 לחוק עזרה משפטית, אך דומה כי טענתו זו נזנחה במסגרת הבקשה דנן, ומשכך אתייחס להלן אך לטענותיו באשר להוראת סעיף 47 לחוק זה כאמור.
בבקשה לזימון העדות טען המבקש כי היועצות המשפטיות של חברת החשמל חתמו על תצהירי תשובה לשאלונים ועל תצהירי גילוי מסמכים אשר הוגשו מטעם חברת החשמל, וכי תכנם של תצהירים אלה נוגע לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. משכך, וכן נוכח טענת המבקש כי חברת החשמל מסתירה מסמכים מפניו, נטען כי זימון היועצות המשפטיות נחוץ ורלוונטי לבירור התביעה. אשר ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל נטען כי עדותן נחוצה בכל הנוגע למסמכים שגילויים התבקש על-ידי המבקש במסגרת הליכי הגילוי המוקדם.
בהחלטה מיום 25.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, וזאת מבלי שהתבקשו תגובותיהן של סימנס ושל חברת החשמל לבקשה זו. בעקבות זאת, הגישו השתיים לבית המשפט המחוזי בקשות לביטול ההחלטה האמורה, ולחלופין, לעיון מחודש בה. בתוך כך, נטען כי עדויותיהן של היועצות המשפטיות אינן נחוצות ואינן רלוונטיות לבירור התביעה; וכן כי ככלל, אין מקום להיעתר לבקשה לזימון עדים, אך מן הטעם שאלה חתמו על תצהירים במסגרת הליכי גילוי מוקדם. כמו כן, טענה חברת החשמל כי אם ייעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, כי אז שומרת היא על זכותה להגיש תצהירי עדות ראשית של יועצותיה המשפטיות.
בבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי עדותם של העדים הזרים נחוצה ורלוונטית לבירור סוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים לתביעה, וכן כי עובר להגשתה של בקשה זו פנה המבקש לסימנס על מנת שתיידעוֹ האם בכוונתה לזמן את העדים הזרים לעדות מטעמה, ולחלופין, האם יסכימו עדים אלה להעיד מטעם המבקש. נטען כי סימנס לא השיבה לפנייתו זו. עוד צוין כי המבקש מסכים לגביית עדותם של העדים הזרים באמצעות היוועדות חזותית או בכל אמצעי אחר אשר עשוי להקל על גבייתה.
בתשובה לבקשה לפי חוק עזרה משפטית טענה סימנס כי בקשה זו הוגשה בחוסר תום לב, כי המבקש לא הוכיח שעדותם של העדים הזרים רלוונטית לבירור התביעה, וכן כי הלה לא פנה אל עדים אלה על מנת לבחון אם הם מסכימים להעיד מטעמו בדרך של היוועדות חזותית, או אף להגיע לישראל לשם כך. עוד נטען בהקשר זה כי אין די בפנייתו של המבקש לסימנס אך שלושה ימים בטרם הוגשה בקשתו לפי חוק עזרה משפטית.
החלטות בית המשפט המחוזי
בהחלטה מיום 10.10.2018 השהה בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת לזימונן של היועצות המשפטיות של חברת החשמל לעדות מטעם המבקש, וזאת, נוכח הגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעם יועציה המשפטיים הבכירים של חברת החשמל. נקבע, אפוא, כי לאחר שתשמענה העדויות הראשיות מטעם המבקש, ניתן יהיה לשוב ולבחון את הצורך בעדותן של היועצות המשפטיות המנויות בבקשה לזימון עדות.
בהחלטה נוספת אשר ניתנה ביום 10.10.2018 ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו מיום 25.6.2018, ככל שזו נוגעת ליועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וקבע כי אין מקום לזמנן לעדות אך משום שחתמו על תצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש מטעם סימנס ישראל. זאת, בייחוד נוכח הסכמתה של סימנס לצרף את המסמכים שאליהם התייחסו תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, כראיות בתיק. עוד נקבע כי שמורה למבקש הזכות להגיש, בבוא העת, בקשה לזימון עדי הזמה מטעמו, ככל שיהיה בכך צורך.
בהחלטה מיום 11.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, וקבע כי ככלל, היעתרות לבקשה מעין זו תיעשה כמוצא אחרון, ולאחר שמוצו כל החלופות האפשריות לגביית עדותם של עדים הנמצאים מחוץ לישראל. בתוך כך, נקבע, בין היתר, כי המבקש לא פנה אל העדים הזרים באופן ישיר, על מנת לבחון האם יסכימו להעיד מטעמו, וכי אין בפנייתו אל סימנס, אשר נשלחה אך שלושה ימים לפני הגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, כדי להוות תחליף לפנייה ישירה כאמור. עוד נקבע כי המבקש רשאי לשוב ולהגיש את בקשתו האמורה לאחר תום שמיעת העדים מטעמו, וכאשר תתבהר נחיצותן של עדויות העדים הזרים לבירור התביעה.
על החלטות אלה נסבה בקשת רשות הערעור.
הבקשה דנן
בבקשתו שב המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, וטוען כי דחיית בקשותיו עשויה לפגוע בזכות העומדת לו לניהול הגנתו כראוי. עוד נטען כי אין בהגשת תצהירי עדות ראשית מטעם היועצים המשפטיים הבכירים של חברת החשמל כדי לייתר את זימון יועצותיה המשפטיות לעדות מטעם המבקש; וכן כי למצער, היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הצעתה של חברת החשמל להגשת תצהירי עדות ראשית של יועצות משפטיות אלה. כמו כן, נטען כי לא היה מקום לדחות את הבקשה לזמן לעדות את היועצות המשפטיות של סימנס ישראל, וזאת חרף הסכמתה של האחרונה לצירוף תצהיריהן כראיות בתיק, שכן חברת החשמל, אשר הגישה את התביעה, לא הסכימה לכך. אשר לדחיית הבקשה לפי חוק עזרה משפטית נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי היה על המבקש לפנות ישירות אל העדים הזרים, וכן כי עדים אלה הם עובדיה של סימנס, ומשכך הדין אוסר על המבקש לפנות אליהם בשלב זה. לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בדחותו את בקשות המבקש בטרם תמו הליכי הגילוי המוקדם, וכן כי ההחלטות נשוא הבקשה דנן אינן מנומקות דיין.
חברת החשמל וסימנס סומכות ידיהן על החלטות בית המשפט המחוזי, ושבות אף הן על טענותיהן בפניו. בנוסף, טוענת חברת החשמל כי היא מסכימה לצירוף תצהיריהן של יועצותיה המשפטיות, אשר הוגשו במסגרת הליכי הגילוי המוקדם, כראיות בתיק; וכן כי הלכה למעשה, בית המשפט המחוזי לא דחה את הבקשה לזימונן של יועצות משפטיות אלה, ומשכך החלטתו באה בגדר ההחלטות אשר לא תינתן בהן רשות ערעור לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009. בנוסף, נטען כי מרבית העדים הזרים אינם עובדים עוד בסימנס, ומשכך, היה על המבקש לפנות אליהם, באופן ישיר, עובר להגשת הבקשה לפי חוק עזרה משפטית.
המשיבים 7-4, 9 ו-14-11 מותירים את ההכרעה בבקשה דנן לשיקול דעת בית המשפט, והמשיב 10 הודיע כי הוא אינו מתנגד לקבלתה.
דיון והכרעה
כידוע, החלטות בעניין זימון עדים הן החלטות דיוניות מובהקות, המצויות בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולכן, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בכגון דא (ראו: רע"א 7695/16 מלון רוטשילד בע"מ נ' אומרו צ.ע יזמות ופיקוח בע"מ, פסקה 3 (8.3.2017); רע"א 3854/18 נחיאסי נ' פקיד שומה גוש דן, פסקה 6 (18.6.2018); רע"א 8317/18 פלוני נ' בית חולים הסהר האדום, פסקה 6 (10.1.2019) והאסמכתאות שם). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, יצוין כי אף לגופם של דברים, מצאתי את החלטותיו של בית המשפט המחוזי מאוזנות ומניחות את הדעת, ואף משכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור דנן – הכול כפי שיפורט להלן.
הבקשה לזימון העדות
אשר לבקשה לזימון העדות קבע בית המשפט המחוזי כי לעת עתה, לא הוברר כיצד יתרמו עדויות היועצות המשפטיות לבירור התביעה. לא ראיתי להתערב בקביעות אלה של בית המשפט המחוזי, המצויות בגדר שיקול דעתו ומבוססות על בקיאותו של בית המשפט המחוזי בפרטי-פרטיה של התביעה. הדברים נכונים ביתר שאת, נוכח הסכמתן של סימנס ושל חברת החשמל לצירוף התצהירים שעליהם חתמו היועצות המשפטיות, כראיות בתיק. יתר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי שמורה למבקש הזכות לשוב ולבקש את זימונן של יועצות משפטיות אלה לעדות מטעמו בהמשך ההליך המשפטי. אני סבורה, אפוא, כי בשלב זה, אין מקום ליתן רשות לערער על ההחלטות הנוגעות לבקשה לזימון עדות, שכן לא מצאתי כי יש בהן כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות המבקש, לגרום לו נזק של ממש, או להביא לניהולו של הליך מיותר או בדרך שגויה (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
גביית עדות מחוץ לגבולות המדינה – המסגרת הנורמטיבית
נפנה עתה לבחינת החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשת המבקש לפי חוק עזרה משפטית. לשם כך, נפתח בהצגת המסגרת הנורמטיבית.
ברירת המחדל, כמו גם האפשרות המיטבית, היא כי גבייתן של עדויות תיעשה לפני בית המשפט הדן בהליך המשפטי. באופן זה, נשמרת זכותם של בעלי הדין לחקירה נגדית, וכן בית המשפט יכול להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים – ממהימנותם ומדבריהם, לנהל את הדיון כיאות, ואף להפעיל אמצעי אכיפה לשם הבטחת התייצבות העדים ועל מנת שאלה ישיבו על השאלות המוצגות בפניהם כיאות (ראו: ע"א 397/87 גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מד(2) 397, 407-406 (1989); רע"א 2772/12 פלוני נ' פלוני, פסקה 4 (8.5.2012); יחיאל שמיר, "גביית עדות באמצעות שיחת ועידה בווידאו בהתדיינות בינלאומית" המשפט ח 595, 597 ו-599 (התשס"ג); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 556 (מהדורה שתים-עשרה, 2015); גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי כרך ג 305 (2019)).
ואולם, לעיתים עדים אשר עדותם נחוצה להליך המשפטי מצויים מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל, ולפיכך, העמיד המחוקק בפני בית המשפט מגוון אמצעים חלופיים לגביית עדויות. כך, למשל הוראת סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 מקנה לבית המשפט סמכות להורות על חקירת עד הנמצא מחוץ לתחום שיפוטו באמצעות שלוח. סעיף זה אף שימש כמקור לסמכותו של בית המשפט לגבות עדויות בדרך של היוועדות חזותית (video conference), היינו, באמצעות חיבור וידאו המאפשר, "בזמן אמת", תמסורת של קול ותמונה כאחד (ראו: רע"א 5573/15 אברבוך נ' OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פסקה 5 (17.8.2015); והשוו: חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס, ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד סב(3) 175, 190 (2007) (להלן: עניין דורי), וחוות דעתה החולקת של השופטת (כתוארה אז) א' חיות, שם, בעמודים 204-203; כמו כן, ראו והשוו: תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).
אכן, שני האמצעים האמורים לגביית עדותו של עד המצוי בחו"ל – גביית העדות באמצעות שלוח וגבייה בדרך של היוועדות חזותית – אינם תלויים בשיתוף פעולה מצד גורמים רשמיים במדינה שבה נמצא העד, אך בה בעת, תלויה הוצאתם אל הפועל בהסכמתו של העד ובשיתוף פעולה מצדו במסירת העדות (ראו: עניין דורי, בעמודים 193-192; רע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן, פסקה 10 (13.10.2010) (להלן: עניין דיסקונט)).
גביית עדות באמצעות חיקור דין
ברם, כאשר העד השוהה בחו"ל אינו משתף פעולה עם הליכי גביית העדות שלפי סעיף 13 לפקודת הראיות, עומדים לרשות בית המשפט אמצעים נוספים לגביית עדותו, וזאת באמצעות פנייה למדינה שבה שוהה העד, בבקשה שזו תגבה את עדותו במסגרת הליך שיפוטי רשמי – על כלל אמצעי האכיפה והכפייה האפשריים בגדרו (להלן: בקשה לחיקור דין; וראו: Martin Radvan, The Hague Convention on Taking of Evidence Abroad Civil or Commercial Matters: Several Notes Concerning Its Scope, Methods and Compulsion, 16 N.Y.U. J. Int'l L. & Pol. 1031, 1051 (1984)).
בתוך כך, יש לציין את האמנה בדבר גביית ראיות בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים, אשר נחתמה בהאג ביום 18.3.1970 (להלן: אמנת האג), ולפיה "רשאית רשות שיפוטית של מדינה בעלת האמנה, בהתאם להוראות דיניה של אותה מדינה, לבקש מאת הרשות השיפוטית של מדינה אחרת בעלת האמנה, באמצעות בקשה לחיקור דין, לגבות עדות או לבצע פעולה שיפוטית מסוימת אחרת" (ראו: סעיף 1 לאמנה; ההדגשה הוספה, י.ו.; וכן ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 7; Daniel Wotman, The Hague Convention on the Taking of Evidence Abroad in Civil or Commercial Matters – A Comparison with Federal Rules Procedures, 7 Brook. J. Int'l L. 365, 383-386 (1981)). יוער כי מדינת ישראל מנויה עם המדינות החתומות על אמנת האג, וזו מיושמת בתחומיה מכוח התקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977 (להלן: תקנות אמנת האג).
אמצעי נוסף לגביית עדות בדרך של חיקור דין נקבע בסעיף 47 לחוק עזרה משפטית, אשר לפיו רשאי היועץ המשפטי לממשלה לפנות למדינה אחרת בבקשה שזו תגבה עדות מאדם המצוי בתחומיה, לצורך הליך משפטי המתנהל בישראל, וזאת אם אישר בית המשפט הדן באותו הליך כי העדות דרושה לצורך בירורו (ראו גם: סעיף 45(א) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 5).
במאמר מוסגר יצוין כי בכל הנוגע לבקשות לחיקור דין, נדמה כי חוק עזרה משפטית מהווה הסדר שיורי, במובן זה שתחולתו מוגבלת לגביית עדויותיהם של עדים השוהים במדינות אשר אינן חתומות על אמנת האג (ראו: סעיף 13(2) לחוק עזרה משפטית; עניין דיסקונט, בפסקה 6).
הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין
האמצעים המפורטים לעיל, אשר עניינם בגביית עדויות בדרך של חיקור דין, הם הרלוונטיים לבקשת רשות הערעור דנן, ומשכך אייחד להם להלן מספר הערות.
אכן, אין להקל ראש בתרומתם של האמצעים העומדים לרשות בית המשפט לשם גביית עדות באמצעות פנייה למדינה אחרת, אך שוברם בצדם. כך, בין היתר, גביית עדויות בהליך של חיקור דין אינה מאפשרת לבית המשפט הישראלי התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מן העדים; מונעת פיקוח שיפוטי על חקירות העדים, לרבות הבטחת תקינותן ונחיצותן להליך המשפטי הנדון; ולעיתים, אף שוללת מבעלי הדין את זכותם לחקירה נגדית, אשר "נחשבת לאמצעי הדיוני היעיל והחשוב ביותר לבירור האמת במשפט" (ראו: ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 12 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס' ג'ובראן (29.12.2015); גורן, בעמוד 554; עם זאת, יוער כי ככלל, תידרשנה המדינות החתומות על אמנת האג להיענות לבקשת הרשות אשר הגישה את הבקשה לחיקור דין, כי גביית העדות תבוצע תוך מתן אפשרות לחקירה נגדית, וזאת אם הדבר אפשרי ואינו נוגד את חוקי אותה המדינה, ראו: סעיף 9 לאמנת האג; עניין דיסקונט, בפסקה 18; Wotman, בעמודים 390-388; אשר לקשיים העולים מהליך של חיקור דין ראו: עניין דיסקונט, בפסקאות 15-14; שמיר, בעמודים 612-611; והשוו: ע"א 4649/92 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' גהל, פ"ד מז(1) 564, 569-568 (1993); ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן, פ"ד ס(1) 69, 81 (2005); עניין דורי, בעמוד 194).
נוכח האמור, סבר העליון כי על הפנייה להליך של חיקור דין – אם באמצעות חוק עזרה משפטית, ואם באמצעות אמנת האג – להיעשות אך כמוצא אחרון, ורק לאחר שמוצו כל האפשרויות לגביית העדות ב"דרך המלך", היינו, לפני בית המשפט הדן בהליך, ולמצער, בדרך של היוועדות חזותית, המקהה במידת מה את מגרעותיהם האמורות של חיקורי דין (ראו: עניין דורי, בעמודים 194-191, ו-200; רע"א 3005/02 SmithKline Beecham P.L.C נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6) 865, 868 (2002); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 115 (1999); שמיר, בעמודים 605-603; גורן, בעמודים 558-557; הלוי, עמוד 303).
בהתאם לכך ונוכח הקשיים המובנים בהליך חיקור הדין, כמתואר לעיל, נקבע כי המבקש להעיד אדם בהליך של חיקור דין, נדרש להוכיח כי בקשתו עומדת בשלושה תנאים: האחד, הבקשה הוגשה בתום לב; השני, העדות הנדונה בבקשה זו רלוונטית להכרעה בהליך המשפטי; והשלישי, קיימת "סיבה טובה" המונעת מן העדים הנדונים להגיע לישראל ולהעיד כיאות לפני בית המשפט הדן בהליך. עוד נקבע כי בבחינת התקיימותו של התנאי השלישי יש לאזן, בין היתר, בין נחיצותה של העדות לחקר האמת, לבין הפגיעה האפשרית בזכותו של בעל הדין שכנגד לחקירה נגדית, כמו גם ביכולתו של בית המשפט להתרשם באופן ישיר מן העדים וממהימנותם (ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 15).
הבקשה לפי חוק עזרה משפטית – מן הכלל אל הפרט
בית המשפט ציין, כי המבקש הגיש את בקשתו לחיקור דין מכוח הוראת סעיף 47 לחוק עזרה משפטית, ודומה כי שגה הוא בעשותו כן, שכן העדים הזרים הם תושבי גרמניה, וזו חתומה על אמנת האג (ראו: התוספת לתקנות אמנת האג). משכך, אני סבורה כי על פני הדברים, היה על המבקש לבסס את בקשתו על הוראות אמנת האג והתקנות אשר נתקנו לשם ביצועה (וראו לעיל פסקה 18). על כל פנים, השיקולים הרלוונטיים לבחינת כלל הבקשות לחיקור דין – חד הם, ומשכך, אין לשגגה האמורה נפקות בענייננו (באשר להבחנה מסוימת בין ההסדרים האמורים ראו: עניין דיסקונט, בפסקה 8; רע"א 522/11 גולסז נ' קלאצ'י, פסקה 5 (8.12.2011), ואולם, הבחנה זו רלוונטית אך למקרים שבהם נעתר בית המשפט לבקשה לחיקור דין, מה שאין כן בענייננו).
יישום ההלכות המפורטות לעיל על ענייננו מוליך למסקנה כי בדין דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לפי חוק עזרה משפטית, שכן, שוכנעתי כי לא התקיימו במקרה זה התנאים הדרושים לאישורו של חיקור דין, תוך סטייה מ"דרך המלך" – היא עדות ישירה וסדורה לפני בית המשפט המחוזי. כמבואר לעיל, תחילה, היה על המבקש לפנות באופן ישיר אל העדים הזרים, ולמצער, ליתן בידי סימנס שהות מספקת על מנת ליצור עמם קשר, וזאת, על מנת לבחון האם עדים אלה יסכימו להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. אם פנייה זו הייתה נענית בשלילה, כי אז היה על המבקש לבחון האם מסכימים העדים הזרים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. אך אם היו העדים הזרים מסרבים אף לפנייה זו, אז ורק אז, רשאי היה המבקש לפנות לבית המשפט בבקשה לחיקור דין.
ברם, המבקש כלל לא צלח את השלב הראשון של ההליך ולא פנה באופן ישיר אל העדים הזרים, בעוד אין חולק כי מרביתם אינם עובדים בסימנס מזה זמן מה. יתר על כן, המבקש פנה אל סימנס בנדון אך שלושה ימים בטרם הגשת בקשתו לבית המשפט המחוזי, ומשכך אף לא היתה בידי סימנס שהות מספקת ליצירת קשר עם העדים הזרים, ולבחינה האם אלה מסכימים להגיע לישראל ולהעיד לפני בית המשפט המחוזי. המבקש לא מילא, אפוא, את חובתו הראשונית לבחון האם ניתן היה לגבות את העדויות הנחוצות, לטענתו, באופן סדור לפני בית המשפט המחוזי, ולמותר לציין כי המבקש אף לא מילא את חובתו השנייה הבאה בסדר הדברים – לבחון האם העדים הזרים מסכימים להעיד בדרך של היוועדות חזותית. ממילא, לא הוכיח המבקש כי קיימת "סיבה טובה" אשר אינה מאפשרת לגבות את עדותם של העדים הזרים ב"דרך המלך" כאמור ולא עמד אפוא באמות המידה שנקבעו בפסיקה הדרושות לצורך הוראה על חיקור דין (ראו לעיל בפסקה 21).
בשולי הדברים יצוין כי בית המשפט לא מצא ממש בטענת המבקש, שלפיה העדים הזרים לבטח יסרבו להעיד במסגרת הדיון בתביעה, וזאת היות שאפשרות מעין זו כלל לא הוצגה בפניהם, וכן המבקש לא העלה נימוק מבורר להסקתה של מסקנה מוקדמת כגון דא.
סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
המבקש יישא בהוצאות המשיבות 3-1 בסך כולל של 10,000 ש"ח (5,000 ש"ח למשיבה 1 ו-5,000 ש"ח למשיבות 3-2).
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה